גזר דין בתיק ת"פ 22834-09-11

1.         בישיבה שהתקיימה ביום 15.9.12 השיב הנאשם לכתב האישום באמצעות סניגורו ובתשובתו כפר בעובדות כתב האישום, הואיל וכך התיק נקבע לשמיעת ראיות.

2.         בישיבה שהתקיימה ביום 30.10.11, הודיעה התביעה כי הגיעה להסדר עם ב"כ הנאשם 2 בהתאם לאותו הסדר נאשם 2 חזר בו מכפירתו בעובדות כתב האישום, וביהמ"ש הרשיע אותו על פי הודאתו. לבקשת הצדדים  הופרד הדיון בין נאשם 2 לנאשם 1 כך שהתיק הנוכחי המשיך להתנהל כנגד נאשם 1.

3.         באותה ישיבה כאמור מיום 30.10.11, הוחל בשמיעת ראיות התביעה והתיק נקבע להמשך פרשת התביעה ליום 5.1.12. בישיבה זו  שמע בימ"ש את עדותו של מר ק.מ. שמוגדר כמתלונן מס' 2 בסעיף 7 לעובדות כתב האישום. במהלך עדותו של עד זה הוגשו תמונות ת/4 ותעודה ת/5 המצביעים על החבלות שספג מתלונן זה. באותה ישיבה נשמעו במסגרת פרשת התביעה אנשי משטרה שטיפלו באירוע ובסיומה נקבע התיק לגמר פרשת התביעה ליום 30.1.12.

4.         בישיבה שהתקיימה ביום 30.1.12, ובטרם המשיכה התביעה בהבאת ראיותיה, הודיעו הצדדים לבימ"ש על הסדר דיוני ביחס לנוסח כתב האישום, בהתאם לאותו הסדר חזר בו הנאשם מעובדות כתב האישום, התביעה הגישה לבימ"ש כתב אישום מתוקן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

5.         לאחר שהנאשם הורשע על פי הודאתו כאמור, ביקש סניגורו המלומד להפנותו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן על מנת לבחון את אישיותו ואת השינוי שלטענתו חל באורח חייו. כן טען כי שירות המבחן מכיר את הנאשם וליווה אותו בהזדמנויות קודמות. התביעה התנגדה להפניית הנאשם לקבלת תסקיר ואף על פי כן בימ"ש קיבל את בקשת הסניגור והפנה את הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

6.         בתסקיר שהוגש לבימ"ש מיום 27.3.12, סקרה קצינת המבחן את נסיבותיו של הנאשם, את קורות חייו ומן הטעמים שפורטו בתסקיר הומלץ להעדיף את הפאן השיקומי, להאריך את המאסר על תנאי העומד ותלוי נגדו ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנתיים וצו של"צ בהיקף של 240 שעות שיהווה ענישה גמולית והרתעתית. הן נאמר בתסקיר כי השתת מאסר בע"ש יוביל לאובדן מקום העבודה של הנאשם ויפריע להליך השיקומי.

7.         בטיעונים לעונש פירט ב"כ המאשימה בפירוט רב את נסיבות המקרה ואת העובדות לאשורן, את חומרת העבירות ואת האכזריות הניבטת מהתנהגותו של הנאשם כלפי שני קורבנות התקיפה. כן ציין כי שירות המבחן לא לקח בחשבון עובדות אלה. לא היה ערני לעדויות שנשמעו בבימ"ש ולתמונות שהוגשו הממחישים את חומרת המעשים ואת רמת האכזריות שבהן. על סמך כך ביקש ב"כ המאשימה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, לתת ביטוי לסלידה של החברה בכללותה לתופעת האלימות הגואה ולראות בנסיבות המקרה הנוכחי כנסיבות חמורות שמצדיקות ענישה הרתעתית ומשמעותית שתתבטא במאסר ממושך, הפעלת המאסרים המותנים במצטבר זה לזה ובמצטבר למאסר שיושת עליו וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

7.         ב"כ הנאשם הפעיל את מיטב כשרונו כדי ללמד סניגוריה על הנאשם במטרה לשכנע את ביהמ"ש להעדיף במקרה הזה הליך שיקומי על אף שהוא איננו מזלזל בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען.

8.         אכן יש בבתי המשפט מעדיפים לאמץ הליך שיקומי תחת הליך של ענישה מרתיעה בנסיבות המצדיקות זאת. ככל שנחפש בהוראות החוק שעליהן הצביע ב"כ הנאשם לא נמצא קריטריונים ברורים שינחו את ביהמ"ש באילו מקרים יעדיף ביהמ"ש את ההליך השיקומי ובאילו מקרים הוא יעדיף את ההליך הענישתי שיבטא את חומרת העבירות שבוצעו.  נכון הוא שכתנאי להעדיף את ההליך השיקומי הוא שהנאשם מביע הסכמה להליך כזה ולפי הנסיבות קיים סיכוי שההליך יצליח אך אין זה השיקול הבלבדי בלבד שאם היה די בכך הרי שבכל מקרה שאדם יביע רצון לעבור הליך שיקומי וימצא מקום שיסכים לקבל אותו על כורכך אתה אומר כי יש להעדיף את ההליך השיקומי ולא הוא. לעניות דעתי יש להסתכל על המקרה ועל מכלול הנסיבות, על עברו הפלילי של הנאשם ועל ההזדמנויות שניתנו לו בעבר לעבור תהליך שיקומי ועל מידת ההצלחה שהיתה לו באותם מקרים. זאת ועוד, בצד רצונו של הנאשם שלא להיענש על המעשים שביצע, ולאפשר לו לעבור תהליך שיקומי זועקים הדמים מפניהם של הקורבנות כפי שניתן לראות בתמונות שהוגשו לבימ"ש והדורשים גמול ראוי על המעשים לכשעצמם שיבואו לידי ביטוי בענישה מרתיעה.

9.         לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש הגעתי למסקנה שלנאשם הנוכחי כבר ניתנו הזדמנויות קודמות לרבות הזדמנות שניתנה לו במהלך ריצוי מאסר קודם בן 24 חודשים לעבור תהליך של גמילה והדבר לא צלח. אי אפשר להמשיך ולדבוק בנסיונות גמילה בנסיבות האלה שהמקרה הבא נראה ככתובת על הקיר שתוצאתו מי ישורנה.

10.        אשר לעניין המלצת שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה וכך גם ביקש סניגורו, לא למותר לציין כי הנאשם הורשע בעבירה שעניינה הפרה לשוטר במילוי תפקידו על פי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז 1977 המחוקק קבע ביחס לעבירה זו כי דינו של הנאשם מאסר עד 3 שנים ולא פחות משבועיים ימים. מילים אחרות גם אם בימ"ש לא ימצא לנכון להשית על הנאשם מאסר בפועל של ממש הרי מחובתו להשית עליו מאסר ולו לשבועיים ימים גם אם מדובר במאסר על תנאי, דבר שממילא לא מאפשר לבימ"ש להאריך את המאסרים המותנים העומדים ותלויים נגדו.

11.        סוף דבר, אני מקבל את עמדת התביעה במקרה זה להעדיף תהליך של ענישה מרתיעה על פני הליך שיקומי בתקווה שגם הפעם תינתן לנאשם הזדמנות נוספת במסגרת ריצוי המאסר לעבור תהליך גמילה, אם ירצה בכך על מנת שלאחר שירצה את עונשו יוכל לצאת לחיים חדשים והכל תלוי ברצונו הוא ולא באף אחד אחר.

12.        לאור האמור , אני דן את הנאשם לעונשים דלקמן:          

• הנני דן את הנאשם/ת למאסר בפועל למשך  30 חודשים.
• הנני דן את הנאשם/ת למאסר לתקופה של  12 חודשים על תנאי למשך  שלוש שנים והתנאי הוא, שהנאשם לא יעבור עבירה אחת או יותר מן העבירות בהן נידון   ויורשע בה.
• הנני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך  10 חודשים, כפי שנפסק על תנאי בבימ"ש  שלום קריות ביום 13.11.07 בת"פ  667/07  לריצוי באופן מצטבר .         
• הנני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך  6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי בבימ"ש  שלום קריות ביום 29.1.09 בת"פ  6959-09-08 לריצוי באופן חופף למאסר שהושת עליו בתיק זה.

סה"כ 40 חודשי מאסר. הנני מנכה מן המאסר את הימים שבהם  שהה במעצר מיום 4.9.11 עד ליום 19.12.11.

הנאשם רשאי לערער על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.